לאחר משבר הקורונה כולנו נרצה לחזור לגור בבית פרטי עם גינה

מאמר מאת: אורית קפלן זילברברג, Master בנדל"ן
קפלן בוטיק נדל"ן

בימי משבר התא המשפחתי עובר תהליך אוטומטי של "חשב מסלול מחדש", בימי משבר כל משפחה בוחנת ועושה את הטוב עבורה.

הסולידריות הכללית לא נפגעת ואפילו מתחזקת כלפי חוץ, אבל פנימה כולנו חיים ע"פ האינסטינקט הטבעי בו החזק שורד, האינסטינקט הפנימי גובר על הסולידריות הלאומית/חברתית ולכן אישה קונה 200 ביצים כאשר לשכן אין בכלל, לכן קונים סטוק של נייר טואלט ללא צורך, לכן יוצאים חולים לקניות מבלי להתחשב באחר ולכן מתפללים ביחד בשם השם.

כאשר בוחנים את התפלגות הווירוס מוצאים באופן ברור כי הערים הצפופות סובלות יותר, אין חצר לצאת אליה ולהרגיש קצת "טבע" לא רואים ירוק, לא נושמים אויר פרדסים, עולים במעלית/חדר מדרגות יחד עם עשרות או מאות שכנים/מבקרים נוספים, אין לאן לשלוח את הילדים "להירגע" – כמה כבר אפשר להיות במרפסת של 20 מ"ר (אם בכלל יש מרפסת..)- ולכן מתפתים לצאת החוצה כי חייבים להירגע ולנשום קצת אוויר.

הגיע הזמן להודות: לא כל המשפחות חוו וחווים את הבידוד באותה רמה של סבל, אין ספק ולו הקטן ביותר שמשפחה שעברה את הבידוד בבית פרטי עם גינה צמודה, עברה ועוברת את התקופה בצורה הרבה יותר קלה ועם הרבה יותר איכות חיים, גינה לשבת בה, הילדים יכולים לשחק בחצר, יש פרטיות לכולם, לא צריכים להיזהר מהשכנים או להיות מוגנים בעליה במעלית. לעומת זאת המשפחות שחוו את הבידוד בבתי דירות (וכן... בואו נודה שגם במגדלים המפוארים) סבלו באופן ברור מתחושת מחנק וקלסטרופוביה ברורה (וכן- גם בדירות עם מרפסת קטנה).

כבר במאה ה-18 הוכיחו כי כל התרחקות מהטבע מרחיקה את האדם גם מהאושר. מחקרים מודרניים יותר מראים כי אתחול מחדש בחיק הטבע עוזר להתמודד עם עייפות נפשית מהר יותר. מחקר אוניברסיטאי במזרח הרחוק מראה כי סטודנטים שבילו מחוץ לעיר היו בעלי רמות פחותות של קורטיזול (״הורמון הדחק״ - מאפשר לגוף האדם להתמודד בצורה יעילה יחסית עם מצבי דחק, ומופרש בגוף ברמה גבוהה כאשר אדם נמצא במצב לחץ) , יחסית לאלו שבילו את זמנם בעיר וכי שהייה באזור ירוק גרמה להאטת קצב הלב וחיזוק מערכת החיסונית באופן מובהק.

אני גרה במושב וחברתי בעיר, מרחק של פחות 100 מ"ר מביתי יש שמורת טבע והרבה שדות חקלאיים, חצר ביתי אינה גדולה אך מספיקה לי להוריד את רמות הלחץ עם הקפה של הבוקר או בטורניר פינג פונג עם המשפחה הגרעינית. חברתי לעומת זאת, מבלה עם משפחתה את ימי הקורונה בדירה, בסביבת מגורים עירונית, עם חוקים נוקשים יותר בכניסה למעלית או בזריקת הזבל אשר מעלים את רמת החרדה והדרך היחידה להתרחק ולהגיע לפיסת קרקע ירוקה היא לצאת עם הכלב או לעבור על החוק.

בעיר בה חברתי גרה אחוז הנדבקים גבוה בעוד אצלי במושב ובמושבים בסביבה אחוז הנדבקים עומד על כמעט אפס אחוז.

בעבר, בעתות משבר כלכלי או אפידמיולוגי המעבר לאזור אורבני היה הכרחי. קרבה לכל השירותים מוניציפאליים , לשירותי הרפואה , למציאת עבודה וכדומה. כיום, באזור הכפרי של השרון, אנחנו מוצאים את כל השירותים הללו בסמיכות רבה ולעתים במרחק הליכה או נסיעה קצרה.

האם "שווה" לי לחשב מסלול מחדש ולהעביר את משפחתי לאזור ירוק יותר רק כדי לעלות את רמת האושר ולהתמודד טוב יותר עם עייפות נפשית?

כאשר אנו בוחנים את רמת המחירים והתמורה לכסף שלנו אפשר למצוא כי דירת 5 חדרים ממוצעת בתל אביב תגיע ל-5 מיליון ₪, דופלקס בלב תל אביב ל-7.5 מיליון ₪, פנטהאוז ל-15 מיליון ₪ וכמובן אף יותר. בגבעתיים פנטהאוז יגיע סביב ה-7 מיליון ₪ ודירת 5 חדרים סביב 4.3 מיליון ₪.

באזור המושבים בשרון ניתן לקבל בטווח המחירים הנמוכים שצוינו בית צמוד קרקע על מגרשים של כ-500 מ״ר או נחלה בה מותר לבנות 3 בתים ולפצל מגרש במספרים הגבוהים שצוינו. טווח המחירים לבית צמוד קרקע במושבים בהם מקבלים את כל השירותים מתחיל מ4 מילון ₪ ואילו ביישובים הסמוכים כגון תל מונד וקדימה ניתן למצוא בית צמוד קרקע גם בפחות מ3 מיליון ₪.

הציניקנים יזכירו כמובן את הפקקים ואת הזמן שאנחנו מבלים בכבישים.

ואני שואלת האם המרחק לעבודה במכונית מפנקת או ברכבת ( הרכבת הקלה קרובה מתמיד ותשנה לגמרי חווית התחבורה מבחינת הנוחות והמהירות להגעה למרכז ) ימנע מאיתנו להעניק את האושר לו משפחתינו חפצה או את השקט הנפשי, רמת לחץ וחרדה אפסית , איכות חיים הגבוהה ביותר במרכז, מערכת חינוך מהמעולות בארץ, סביבה קהילתית ותומכת במיוחד, סביבה בטוחה ואיכותית לילדים, בטחון בעת משבר ומעל הכול הבריאות האישית של המשפחה??

בנוסף משבר וירוס הקורונה לימד אותנו שלעבודה מהבית יש ערך וכי ניתן להניע תהליכים ולנהל עובדים בשלט רחוק, מערכות דיגיטליות לשיחות ועידה בווידאו סייעו לנו , המחשבים הביתיים השתכללו וחברות אפילו סיפקו כסאות מנהלים לבתי העובדים כדי לאפשר נוחות מרבית.

לסיכום: לאורך ההיסטוריה הוכח כי התקרבות לטבע ולשטחים הפתוחים מעלה את מדד האושר שלנו, וכי מגורים באזור הכפרי טובים יותר ממגורים באזור האורבני. משבר הקורונה הביא משפחות רבות לבצע חישוב מסלול מחדש מתוך הבידוד הכפוי. אחת התובנות היא שלזמן ולמקום יש משמעות הן בשמירה על הפרטיות והן בשמירה על הבריאות. גינה , שטחים ירוקים ועצים עוזרים לנו לשמור על רמות לחץ וחרדה נמוכות ודואגים שנחייה זמן רב יותר. העבודה מהבית, סביר שתשמר כתרבות ארגונית ולכן החשש מפני המרחק ממקום העבודה הולך ופוחת, מחוץ לערים ניתן למצוא נכסים אטרקטיביים יותר באותו המחיר ולקבל רמת חיים רגועה וטובה יותר לאורך זמן.

אין כמו הידיעה שאנו נותנים את הסביבה האידיאלית למגורים למשפחותינו, לגור בסמיכות לטבע,

מגורים בבית פרטי צמוד קרקע בסביבה כפרית מאפשרים לנו זאת.

מוזמנים לפנות תמיד לייעוץ והכוונה, באהבה ותשמרו על עצמכם,
אורית

מאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי.